תפסיק לכוון אליי

צילומי הריון וצילומים בהריון. מצד אחד זו מזכרת ייחודית מתקופה מיוחדת (לטוב ולרע) – לך, לבעל ולילדים העתידיים. מצד שני בין עגלגלות היתר של ההריון (לאות הזדהות עם חג החנוכה הפכתי בעצמי לסופגנייה עסיסית), לבין סימני ה"קרב" על הירכיים וה"חבלים" שלי – לא ממש מתחשק לי לזכור את עצמי ככה. אני מודה שמאז חודש רביעי

בגדי הריון בפעם הראשונה – ספק-טוניקה ספק-גופייה

כמובטח, השבוע אכן ערכתי את ביקורי הראשון בחנות בגדי הריון. ביקור שהיה מבחינתי הפתעה לטוב ולרע. "מעשה שהיה כך היה" – השבוע ביקרתי חברה טובה, שבין עיסוקים אלה ואחרים (שלי ושלה) יצא שלא התראינו קרוב לחודש (מאוד לא אופייני לזוגיות שלנו). לאחר ששבענו מארוחת צהרים בקניון, החלטנו להסתובב קצת בין החנויות. בראש אני כבר שומעת

עקב האכילס שלי

הבטן התופחת לאיטה מתחילה להשלים פערים עם החזה הענק (שמאז ההיריון גדל למימדים לא הגיוניים בעליל) והרגליים סוחבות מיום ליום יותר ויותר משקל. עד כה הסתדרתי עם השמלות הישנות שבארון, שלמזלי נהדרות עכשיו בקיץ הלוהט שלנו, אבל כנראה שבלית ברירה ובקרוב מאוד אצטרך לעשות את המעבר הבלתי נמנע לבגדי הריון (בעיקר כי מרבית הג'ינסים שבארון