אמאל'ה, אני אמא! לשניים…

סיפור הלידה השנייה שלי, הלידה של צ'ופצ'יק. על איך ברגע אחד הלב התרחב והפכתי להיות אמא לשניים… סיפור הלידה השנייה שלי, מתחיל אי שם לפני שלוש וקצת שנים, בלידה הראשונה, הלידה של הפיצית. לידה שהסתיימה שונה לחלוטין מכפי שדמיינתי. לידה, שרק שנים אחר כך אני מבינה כמה השפיעה עליי – אם בחששות שצצו לאחריה, אם

דברים שלא סיפרו לי

הורות ואמהות בפרט היא סוד כמוס. מאז ומעולם אמהות הצטיירה כדבר קסום ומופלא, זוהר וחלומי. אז זהו, שלא בדיוק… החלטתי, בעזרתן של כמה מחברותיי האמהות לנפץ כמה מיתוסים ולשבור קצת מוסכמות ולספר לכם, חלק מהדברים שלא סיפרו לי והייתי בהחלט שמחה לדעת. שלא תגידו שלא ידעתם. 1. שאף פעם אין מספיק חיתולי טטרה, וגם אם

אמאל'ה, אני אמא!

מדהים כמה רק עכשיו, כשאני אחרי, אני מבינה שלא משנה כמה נתכנן, כמה נתכונן, בסופו של דבר הדברים יקרו בדרכם. לא משנה כמה אמרתי מראש ש"נזרום" ו"מה שיהיה יהיה" – רק עכשיו אני מבינה עד כמה לא הבנתי את המשמעות לעומקה. שבוע 38. הכל מתחיל בלילה שבין רביעי לחמישי (27.12), במהלכו אני מתעוררת מספר פעמים

"If you build it, (S)he will come"

"אם תבנה את זה, הוא יבוא", אומר קול מסתורי לריי קינסלה בסרט "שדה החלומות". ואני בדומה לריי, החלטתי לאמץ זאת. אחרי שקצת עייפתי מההיריון ותופעותיו, החלטתי שאולי אם נסדר ונארגן את הבית לקראתה, צ'ופצ'יקית תחליט שהיא רוצה לצאת ולהצטרף אלינו. ראשית, התחלנו בלכבס את כל הבגדים החדשים (וגם הישנים ששימשו אותי בינקותי) והמצעים. קנינו סבון