מעל למצופה

בזמנו, כשהייתי הריונית, טיילתי בלא מעט כנסים להורים שבדרך, בעיקר כנסים מטעם חברות מסחריות, בתי חולים וכו'. בשלב מסוים הכנסים האלה התחילו לשעמם אותי – ברצינות, כמה אפשר לדבר על עגלות, תרכובות מזון וסוגי לידות?! ביום שישי האחרון הוזמנתי להתארח בכנס הראשון של פרויקט "מצפים", הדרך להורים שבדרך. ולפני שתשאלו, לא. אני לא מצפה, מסתפקת

תפסיק לכוון אליי

צילומי הריון וצילומים בהריון. מצד אחד זו מזכרת ייחודית מתקופה מיוחדת (לטוב ולרע) – לך, לבעל ולילדים העתידיים. מצד שני בין עגלגלות היתר של ההריון (לאות הזדהות עם חג החנוכה הפכתי בעצמי לסופגנייה עסיסית), לבין סימני ה"קרב" על הירכיים וה"חבלים" שלי – לא ממש מתחשק לי לזכור את עצמי ככה. אני מודה שמאז חודש רביעי

מילון היריון להורה המתחיל

כאמא מצפה בסופו של החודש החמישי להריון/תחילתו של השישי, מלבד השינויים הנראים לעין – ע"ע תפיחה מואצת של כמעט כל איבר בגוף, את עוברת גם שינויים "סמויים". אם הורמונאליים – על פצעי בגרות ורגשות מתפרצים כבר סיפרתי, מנטאליים – פתאום כל פרסומת לטיטולים בכיכובם של תינוקות מדברים (שבעבר הייתי מזפזפת אותה מיד), איכשהו חמודה ואינפורמטיבית.