סבתא, בדיוק לפני שבוע ליווינו אותך בדרכך האחרונה, בדרך למנוחת עולמים. כששאלו אותי ערב קודם, האם אעלה להספיד אותך, עניתי שלא. לרוב אני אדם של מילים, אבל כשמדובר בפרידות מסוג זה, אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות.
לא נכון יהיה לומר, שמותך הכה בי כרעם ביום בהיר, הייתי מוכנה לו. ועם זאת כשנודע לי בדבר לכתך, הדמעות כמו זלגו מעצמן. קשה לי לדבר עלייך בזמן עבר. פנייך מחייכות אליי בחום ואהבה כשאני עוצמת את עיניי, הנוכחות שלך עוד מורגשת והזכרונות ממך עוד חיים וימשיכו לחיות בי.
אני זוכרת את ימי הכיף של "קייטנת סבתא" יחד עם כל בני הדודים. את ספת הקסם שנרדמים עליה ברגע שמניחים ראש, הביקורים הקבועים במוזיאונים, הסרטים הראשונים בקולנוע. איך תמיד זכרת להכין לכל נכד ונכדה, שקית מלאה תופינים בדיוק לטעמנו.
זוכרת את בינגו הכפתורים, את אפיית העוגיות המשותפת וזלילתן מהצנצנת הירוקה. אני זוכרת את הבישולים שלך, אלה הכי טעימים בעולם – הקנישס הכי נימוחים שיש. וה"פורה" של ליל הסדר, אותו לימדת אותי לאכול בין שתי חתיכות מצה.
אני גם זוכרת את נסיעותינו המשותפות באוטובוס, איך תמיד בדרך הביתה נתת לי לעצום עיניים ולהתרפק בחיקך. זוכרת איך הגית בטעות כל מיני מילים בעברית, ששמיעתן גרמה לי לצחוק.
סבתא, אני מאושרת שזכיתי לחגוג איתך את יום חתונתי. מאושרת שזכיתי להיות זו שהפכה אותך לסבתא רבתא. מאושרת ששני ילדיי, נינייך, זכו להכיר אותך. אני מאושרת שזכיתי שתהיי לי סבתא במשך 30 שנות חיי.
זוכרת ואוהבת.
Exploring Mommy 