על סערה וכוס תה – רגע של פינוק נוסטלגי

אצלנו במשפחה, הנפשות מתחלקות בין אלה שאוהבים תה ואלה שאוהבים קפה. באופן אישי אני משתייכת לסוג השני. איכשהו תה מעולם לא היה כוס התה שלי. תמיד האמנתי ש- "תה זה לחולים". למרות שבתכלס, גם כשאני חולה אני מעדיפה קפה (עם שלוק של חלב שקדים ובלי סוכר בבקשה).

למען האמת, כשאני חושבת על זה טוב (דמיינו פה פלאשבק נוסטלגי כזה), אני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהסכמתי לשתות תה בחיי. אז לכבוד הסערה שבחוץ – פנקו את עצמכם באיזה ספל קפה (או תה אם אתם מעדיפים), כנסו אל מתחת לפוך ובואו לצלול איתי אל אותם רגעי נוסטלגיה…

מה שכוס קפה גורמת לי להרגיש

סופרת על יד אחת
הפעם הראשונה, שהסכמתי לשתות תה היתה כשהייתי ילדה, באיזה אירוח בדואי בדרום. זה היה תה חזק ומפוצץ בסוכר. כשחזרנו הביתה אבא שלי ניסה והצליח לשחזר אותו די במדויק. קראנו לו "תה בדואי", אבל זה 'לא החזיק מים'.

הפעם השנייה, שהסכמתי לשתות תה היתה במחנה קיץ בחטיבת הביניים. במשך שבוע שלם התקיימתי על נקטר מנגו ולחמנייה ריקה וכוס תה באיזה ערב אחד קריר. מיותר לציין שזו היתה אחלה "דיאטה".

הפעם השלישית, שהסכמתי לשתות תה היתה בטירונות בצבא. התגייסתי בדצמבר אחד שהיה ממש גשום וחורפי. נו, לפחות לפני 12 שנה דצמבר היה ממש גשום וחורפי… היה כל כך קר וקפה, מן הסתם לא היה, אז לצד פרוסה יבשה ועבשה עם גבינה לבנה ומלא מלח או שוקולד גושי (וסלחו לי אם אני כבר לא זוכרת את כל הפרטים), טעמתי את התה הדלוח של המטבח הצבאי. לפחות המים היו חמים.

הפעם הרביעית, שהסכמתי לשתות תה והיא גם היתה הפעם האחרונה, היתה בניו זילנד. בדיוק לפני חמש שנים כשהאיש ואני נסענו לירח דבש בדרום העולם. שנייה, אני נזכרת בערגה… אוקיי. איפה עצרתי? כן, ניו זילנד.

יצאנו לטרק, יש שיאמרו ה-טרק של ניו זילנד, המילפורד. מי שמכיר אותי יודע שאני וטרקים זה חיבור די מופרך, אבל לי ולאיש היה הסכם – אני עושה איתו את הטרק הזה והוא בתמורה עולה איתי על רכבת הרים באוסטרליה (מה שלא התממש בסופו של דבר – ושלום לפיצית שלנו)

ה-טרק של ניו זילנד

בקיצור, בטרק הזה אני חושבת ששתיתי בפעם האחרונה תה. זה היה נחמד כי התה היה מחמם והיה לי ממש קר… אבל זהו, מאז לא חושבת שניסיתי שוב. אלא אם מגדירים את שלוק מיצוי חליטת השומר ששתיתי בשוט כל בוקר, כדי להקל על גזים אצל הפיציקים, כשרק נולדו כ"לשתות תה". רמז, לא.

התפוח שלי נפל רחוק
מפה לשם, הפיצית שלי בנתיים לא יכולה לשתות קפה. אבל חליטות תה דווקא כן, ומה אתם יודעים, בניגוד אליי, היא אפילו אוהבת אותן. בין אם כאלה שהכנו עצמאית בבית או כאלה שמגיעות עם תיון וחוט שנכרך סביב הכפית… אז ברור שזה שימח אותה כפליים לגלות את אנה ואלזה מככבות על האריזות החדשות של ויסוצקידס.

מארז ויסוצקידס בשיתוף דיסני

ואני? אני שמחה שאני יכולה להרגיע את רוחות הסערה שמתחוללות אצל הפיצית בעזרת כוס תה 'קמומיל ודבש נרגש', ספרון צביעה ומדבקות תואמות.

להרגיע את רוחות הסערה עם כוס תה