צ'ופצ'יק עם הצ'ופצ'יק

נעים להכיר, צ'ופצ'יק בעל הצ'ופצ'יק

אם גם אתם מזדהים עם הסיטואציה הבאה, אתם לא לבד – אז הבאתם לעולם ילד מופלא, או במקרה שלנו ילדה מופלאה, ואחרי שעבר x זמן (x הוא משתנה בלתי תלוי) פתאום מתחילות לצוץ השאלות ה"פולניות" והאובר מתעניינות (ומותר לי להגיד "פולניות" כי יש לי שורשים כאלה ובנוסף אני נשואה לחצי כזה).

זה מתחיל ב"נו?" משתהה מלווה בפרצוף סקרן ואז בלי הרבה טאקט מצטרפת השאלה החיננית "מה עם מספר שתיים?" או בת דודתה הלא פחות אלגנטית "מתי תביאו לה אח או אחות?". ואתם, שלא רוצים להיות חצופים או חלילה לא מנומסים, מגיבים בחיוך מאולץ ו/או תגובה תמציתית כמו "כל דבר בעתו" ומקווים שחמקתם מהקליע (אם כי בימים אלו מסוכן לדבר על קליעים…).

אז כדי לספק את סקרנותם של כל ה"פולנים" למיניהם, קבלו את התשובות לכל השאלות שרציתם לדעת וחלקכם אף העז לשאול –

נו? אז מתי תביאו לה אח או אחות?
אז כן, התנור כבר מחומם היטב ופועל במרץ על מוד בישול והכנה, כך שאם הכל יעבור בשלום, או כמו שנהוג לומר במגזר "אם ירצה השם", במרץ הקרוב הפיצית שלנו תהפוך לאחות גדולה לגוש חמוד, קטן וורוד.

התנור כבר מחומם היטב ופועל במרץ על מוד בישול והכנה
התנור כבר מחומם היטב ופועל במרץ על מוד בישול והכנה

אה באמת! איזה יופי! בן או בת?
אחרי שבסיבוב הקודם קצת קיוויתי לבת, הפעם אני מודה שלא באמת שינה לי אם יצא בן או בת. מחד רציתי בת, כי לי אין אחות ושמעתי שקשר בין אחיות הוא מאוד מיוחד ורציתי שיהיה לפיצית כזה. מאידך רציתי בן, כי לי יש אח שצעיר ממני ותמיד היה בינינו קשר טוב וגם כזה רציתי עבורה.

מפה לשם, כבר בשקיפות העורפית הרופאה לא השאירה מקום לספק, כשהכריזה בוודאות מוחלטת על כך שאני מגדלת בבטן בולבולון חמודון. או במילים אחרות – נעים להכיר, צ'ופצ'יק בעל הצ'ופצ'יק –

נעים להכיר, צ'ופצ'יק בעל הצ'ופצ'יק
נעים להכיר, צ'ופצ'יק בעל הצ'ופצ'יק

ואיך את מרגישה?
שאלה שאני מחבבת, כי להבדיל מהשאלות שנובעות מסקרנות גרידא, השאלה הזו באמת מתחשבת באמא המתהווה. והתשובה, לצערי, זוועה. באמת, ז"א אני מאד שמחה על ההריון, שציפינו לו מאד, אבל ראבאק, חודש חמישי והאסלה ואני עדיין BFF (Best Friends For ever)?!

נדמה שמישהו שם בפנים לא קרא את הספר לפיו "בחילות בוקר" אמורות להתרחש, ניחשתם נכון, בבוקר. וגם זה "רק" בשליש הראשון. הלו צ'ופצ'יק, לא שמעת? אנחנו כבר עמוק לתוך השליש השני… (מצד שני אולי הוא פשוט דואג לגזרה של אמא)

ואם זה לא מספיק (ברור שלא) אז גם עייף לי, לוחץ לי, מגרד לי, כואב לי, מציק לי ובעיקר אין לי כח. אבל העיקר ש"הריון זו לא מחלה"… בכל מקרה, סלחו לי עכשיו, כי אני צריכה ללכת. יש לי צ'ופצ'יק קטן שמזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי.

צ'ופצ'יק קטן שמזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי
צ'ופצ'יק קטן שמזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי (רץ בוואטסאפ)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: