כל עוד חלב נוטף מחיוכך

כל עוד חלב נוטף מחיוכך

 

קשה לי. כואב לי. השבוע תכננתי להעלות פוסט אופטימי על יום הולדת (זה שחגגתי לפני פחות משבוע), אבל אני פשוט לא מסוגלת להעביר בשתיקה את הימים האחרונים. לא מסוגלת להתעלם. לא מסוגלת שלא לחשוב על האנשים הפיצפונים שנגדעו מהעולם.

האוצר שלי שוכבת עכשיו בלול, שקועה בצעצועים ובמנגינות שמחות. תמימה כזו. ודמעות מציפות את עיניי. רוצה להגן עלייה בכל מאודי, לתת לה הכל ולעטוף אותה בחום ואהבה, שתהיה מוגנת מכל רע. אז היום אני עושה אתנחתא מפוסטים עליזים ולו משום שאל לנו להקל ראש.

דברי עכשיו ילדה אני שומעת,

כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

לא מאחלת לאף אחד להיות הבא בתור. מקווה שזה לא יקרה יותר לאף אחד. אבל רק ליתר בטחון, למוצרים שיסייעו לכך שלכם זה לא יקרה – לחצו כאן