צילומי הריון וצילומים בהריון. מצד אחד זו מזכרת ייחודית מתקופה מיוחדת (לטוב ולרע) – לך, לבעל ולילדים העתידיים. מצד שני בין עגלגלות היתר של ההריון (לאות הזדהות עם חג החנוכה הפכתי בעצמי לסופגנייה עסיסית), לבין סימני ה"קרב" על הירכיים וה"חבלים" שלי – לא ממש מתחשק לי לזכור את עצמי ככה.
אני מודה שמאז חודש רביעי בערך אני ממאנת סדרתית לצילומים באופן כללי, למורת רוחם ועל אף תחנוניהם של הבעל והמשפחה, שלאורך התקופה הצליחו מדי פעם להבליח צילום או שניים. בעיקר מכיוון שפשוט מדכא אותי להסתכל על התמונות ולראות למה הפכתי בחודשים האחרונים ולא חשובה הסיבה (עודף נוזלים או אכילת יתר).
ועכשיו, ממרומי חודש תשיעי, רגע לפני סוף ההריון, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בנושא הצילומים בכובד ראש. לפתע מתחילה לחשוב שאולי בכל זאת כדאי שתהיה איזושהי מזכרת ולו קטנה מתקופה משוגעת שכזו. אז החלטתי לאמץ את הצעתו של חבר קרוב וצלם מוכשר ולקבוע מועד לצילומי הריון.
במקביל להחלטה, נעניתי בחיוב להזמנתה של חלי גורסוי בעלת האתר 2BMommy, לערב השקת בוטיק ניקה לבגדי הריון והנקה. ערב אינטימי, טעים ואיכותי לבלוגריות, שכמיטב המסורת כלל הרצאות, שפע פינוקים והפתעות למשתתפות. במסגרתו הגעתי לסשן מדידות בגדי הריון וצילומים על ידי מירב רביץ-מושל המדהימה מ- Bellybook.
בהמשך השבוע ולאחר עיון במאות (!) תמונות הריון וסינון של סגנונות צילום אהובים עליי יותר ופחות, קבענו להיפגש – החבר הצלם, החברה המאפרת, הבעל, אני והבטן כמובן. ערב קודם לצילומים, עייפה וממוטטת פיזית ונפשית, החלטתי לבטל את הצילומים. אך אחרי שינת לילה מרעננת (יחסית), אפילו הצינון הכבד שתפס אותי לא מנע מיום הצילומים להתקיים.
מפקידה את הדימוי העצמי שלי בידיי חברי הטובים, הצלחנו להפיק מיום הצילומים את המירב, תוך שמירה על רוח קלילה, הומוריסטית וכיפית.
אז מזכרות יש לי. עכשיו כל שנותר לי הוא לקוות שיום יבוא – כנראה שזה לא יקרה מיד וייקח לי זמן, אולי אפילו ממרחק של כמה חודשים וכמה קילוגרמים – וגם אוכל להסתכל על התמונות האלה ואולי אפילו לקבל את עצמי, עצמי ההריונית.
לפוסט המקורי בסלונה – לחץ כאן
Exploring Mommy 