עקב האכילס שלי

הבטן התופחת לאיטה מתחילה להשלים פערים עם החזה הענק (שמאז ההיריון גדל למימדים לא הגיוניים בעליל) והרגליים סוחבות מיום ליום יותר ויותר משקל. עד כה הסתדרתי עם השמלות הישנות שבארון, שלמזלי נהדרות עכשיו בקיץ הלוהט שלנו, אבל כנראה שבלית ברירה ובקרוב מאוד אצטרך לעשות את המעבר הבלתי נמנע לבגדי הריון (בעיקר כי מרבית הג'ינסים שבארון כבר לא ממש עולים עליי) ולנעלי "נוחות".

אני חייבת להודות שאני קצת חוששת והרבה מתוסכלת מהמעבר הזה. נכון, אני בטוח לא ההריונית הראשונה שעוברת את המשבר הזה. אבל בשבילי המעבר הזה מסמל את התגשמות החששות הכי גדולים שלי והוא ההוכחה הרשמית לכך שהגוף שלי כבר ממש לא בשליטתי. וזה לא שאני חלילה מתלוננת, אני שמחה על ההיריון ועל החיים הקטנים שמתפתחים לי בבטן וכל זה יפה וטוב, אבל…

פתאום אני מבינה שמישהי אחרת אוחזת פה במושכות, והמישהי הזו היא כבר לא אני! המישהי הזו בעלת תאבון של פילה ואם היא לא תאכל כל X זמן – אוי ואבוי! המישהי הזאת גורמת לי לבכות בלי סיבה ולהתעצבן מהדברים שבעבר היו חולפים לידי. ואם כל זה לא מספיק המישהי הזאת הגדילה את מימדי תוך זמן קצר מאוד והשאירה אבק לדיאטה הקפדנית של "לפני החתונה".

או אז מגיעה ההבנה, מגיע הרגע בו אידיאל הרזון והיופי (שעבדת עליו כל כך קשה עד היום) מפנה מקומו לנוחות קודם ולפני הכל. אז נכון, שאומרים שנוחות ויופי לא בהכרח סותרים זה את זה, אבל. וכך מצאתי את עצמי בשבוע שעבר, כנראה מתוך ראייה כמה חודשים קדימה, ואולי בכלל מתוך הפנמה של מצבי החדש, רוכשת לעצמי את נעלי ה"קרוקס" הראשונות שלי.

הראשונות שלי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני, שמאז שאני זוכרת מטפחת את תסביך הגובה (1.64) שלי. אני, שהייתי בטוחה שלא אוותר על נעלי העקב עד לחודש שמיני (ותודה לסרטי הקולנוע שהביאוני עד הלום – ע"ע "למה לצפות כשמצפים"). ואני, שכאשר התחלתי לצאת עם בן זוגי (לימים בעלי היקר) שיחיה, כל כך שמחתי שהוא גבוה ממני ביותר מראש (בעיקר אחרי זוגיות ארוכת שנים עם בן זוג שהיה נמוך ממני ואילצה אותי לוותר על תשוקתי העזה לעקבים). אני.

שנים שהחברה קיימת בשוק, שנים ששמעתי המלצות כאלה ואחרות על הנוחות המדהימה של הנעליים שהם מייצרים. שמעתי, הבנתי, אך מעולם לא תכננתי לרכוש כאלה לעצמי. פעם ראיתי את הנעליים שגיסתי קנתה והמליצה בחום: נעלי בובה שחורות (ושטוחות), עדינות ואפילו, אפשר לומר – יפות. אמנם התעניינתי, אבל גם במקרה זה לא ביצעתי רכישה.

מתאים לי?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והנה הפלא ופלא, בשבוע שעבר (בעזרתם האדיבה של 50 שקלים, הנחה מחברת האשראי וגם קצת אומץ שאספתי), עשיתי זאת – לראשונה. ומה אתם יודעים, גיליתי שנוחות ויופי אכן לא סותרים. מעבר לזה, שיש סיכוי גדול מאוד, שהגב שלי (שכבר עכשיו מתחיל עם כאבים) יודה לי בעוד 4 חודשים. מי יודע, אולי בשבוע הבא אבקר בחנות לבגדי הריון…

לפוסט המקורי בסלונה – לחץ כאן